<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ג</h1>
<h2>דף ה.</h2>
תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' אינו גובה בראוי לבא אלא במוחזק בבכורות. כל מה שחייב הגנב לשלם הן קרן הן תשלומי כפל או ד' וה' אם אין לו אלא קרקע משלם מעידית כמו שכתבתי בנזיקין בח"א כך פשוט בקמא.
<h2>דף סב:</h2>
גנב משלם כלי שלם או בהמ' חיה ולא פחת כמו שאר מזיקי' והשבור של גנב וכן בהמה אם מתה הוא מטפל בנבלה ומשלם בהמה חיה לבעלים ומי' יכול ליתן לו מעות שבנקל יקנה אחרת אבל לא יתן לו דבר שיצטרך לטרוח ולמכור כדי לקנות אחרת אלא מעות או כלים קמא. גנב שגנב משלם תשלומי כפל בקנס ואם טבח או מכר משלם ד' צאן תחת שה וחמשה בקר תחת שור אחד. ומכל דבר שגנב משלם כפל זולתי אם גנב עבדים ושטרות וקרקעות והקדשות שאין משלם בהם תשלומי כפל וד' וה' מציעא. גנב כל דבר משלם כפל בין יש בו רוח חיי' בין אין בו רוח חיים ובעינן דבר מסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא כפל ר"ל אחר חוץ מאותו שגנב. ותשלומי ד' וה' אם טבח או מכר אינו נוהג אלא בשור ושה בלבד ולא בדבר אחר אלא כפל קמא. נמצאת הגנבה בגנב או בחצרו או בקרפפו חשוב כאלו נמצאת בידו קמא.
<h2>דף סה.</h2>
קרן (כגון) [כעין] שגנב תשלומי כפל וד' וה' משלם כמו עתה ששוה זול אבל אם היה בהפך אם היתה שוה בשעת גניבה זוז ועכשיו שוה ד' אם טבחה או מכרה או שבר הכלי או שתה היין משלם קרן וכפל ותשלומי ד' וה' כשעת טביחה ומכירה. וכחושה ושבחה דממילא משלם כמו יוקרא וזולא שכתבתי שאם היתה שמינה והכחישה דינו כמו בשעת גניבה שוה ד' ועכשיו שוה זוז ואם היתה כחושה והשמינ' דינו כמו בשעת גנבה שוה זוז ועכשיו שוה ה'. ולפי זה כחושה בשעת גניבה והשמינה בין כפל בין לענין ד' וה' משלם כעין שגנב דאמר ליה אנא מפטימנא ואת אכלת וכן שמינה והכחישה הוא משלם כעין שגנב מה לי קטלה כולה מה לי קטלא פלגא קמא. גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור וטבחו או מכרו פטור מארבעה וחמשה דקניי' בשינוי וזהו בשינוי השם מעליא וקנאו ושלו הוא טובח ומוכר ומשלם תשלומי כפל כשעת הגניבה. ויאוש ושנוי רשות או יאוש ושינוי השם גדול קנה אפילו מדאוריתא ויאוש לחודה קני מדרבנן ושנוי מעשה קונה ולפיכך אם השביחה מאליה כגון גנב צאן וילדה וגזזה אם קודם יאוש משלם אותה ואת גזותיה ואת וולדותיה ואם אחר יאוש ילדה או גזזה משלם כשעת גניבה. ואם הוציא הוצאה והשביחה שפיטמה השבח לגנב אפילו קודם יאוש. גנבה שלא נשתנית חוזרות לבעלי' בין קודם יאוש בין אחר אלא שהשבח לגנב וקנאה בשינוי מעשה אפילו קודם יאוש וקנה שבחה ומשלם דמים קמא. גנב ונתיאשו הבעלים לא קנה ואם טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה דאין חלוק בטביחה ומכירה בין קודם יאוש בין לאח' יאוש כי בכל ענין חייב קמא [ס"ח ע"א].
<h2>דף ע.</h2>
גנב על פי שנים וטבח על פיהם או על פי אחרי' חייב. גנב וטבח בשבת פטור ואם טבח על ידי שליח חייב גנב. ואם היתה גנובה לו מערב שבת וטבחה בשבת חייב שהרי נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת ועל טביחה לא מפטר דחדוש הוא דחדשה תורה בקנס דאף על גב דמקטיל משלם אבל אם היתה שאולה אצלו וטבחה בשב' פטור שאיסור גניבה וטביחה באין כאחד. ואם גנב ומכר בשבת חייב דליכא חיוב מיתה. ואם אמר ליה עקוץ תאנה מתאנתי ותקנה לך הגנבה פטור שהרי יש כאן מיתה. אבל בי"ה טבח על ידי אחר או הוא בעצמו בלא התרא' או מכר חייב דאין כאן מלקות דאם היה שם מלקות אין לוקה ומשלם ולעולם במיתת בית דין אפילו הוא שוגג אינו משלם ואם היא עביר' שנתחייב מלקות לוקה ואינו משלם אבל אם היה שוגג שלא התרו בו משלם מאחר שאינו לוקה. ודוקא כשבאין כאחת אז אינו לוקה ומשלם ולא מת ומשלם אבל אם אין באים ביחד המלקות והתשלומין אף על פי דלוקה ומת משלם. ולפיכך גנב כיס בשבת וגררו לרשות הרבים ואבדו שם פטור שאיסור גניבה והיזקו ואיסור שבת באין כאחת, אבל אם הגביהו ברשות היחיד והוציאו לרשו' הרבי' ואבדו שם חייב לשלם כפל דמשעה שהגביהו נתחייב באיסור גניבה ובאיסור שבת לא נתחייב עד שהוציאו לרשות הרבים. וכן גנב וטבח הוא בעצמו ביום הכפורים פטו' מן התשלומין ואם לא התרו בו חייב ומשלם כפל ד' וחמשה קמא. גנב וטבח משל אביו או גנב וטבח והקדיש חייב בארבעה וה'. גנב ומת אביו וטבח או גנב והקדיש לאחר יאוש וטבח פטור מארבעה וחמשה וחייב בכפל, ודוקא שהקדיש לאח' יאוש אבל הקדיש קודם יאוש אין הקדשו כלום ואם טבח או מכר אחר כך חייב בארבעה וחמשה. גנב וטבח לרפואה או לכלבים אם נמצאת שטבח טרפה או שוחט חולין בעזרה משלם ארבעה וחמשה. ועוד פשוט השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מארבעה וחמשה קמא. גנב ועמד בדין ואמרו לו צא תן לו ואחר כך טבח ומכר פטור מארבעה וחמשה. אמרו לו חייב אתה ליתן לו וטבח ומכר חייב בארבע' וחמש' שעדין לא חתכו דין גמור עליו ועדין עומד בגניבתו בקמא. גנב לשני שותפין והודה לאחד מהם והביא השני עדים חייב לשלם לשני החצי מן הקנס קמא.
<h2>דף עב:</h2>
גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם והוזמו משלמין לו הכל כגון שהעידו בבת אחת ואמרו ביום ראשו' גנב וביום שני טבח אבל בהזמה אין חשש אם לא יהיה בבת אחת. ואם טבח ומכר על פי שנים אחרי' והוזמו כולם הראשונים שהעידו על הגניבה משלמין לו כפל והאחרונים שהעידו על הטביחה משלמין לו שלשה אותן מן הטביחה ומשלם כפל על פי הראשונים. נמצא אחד מן הראשונים זומם בטלה כל העדות שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה קמא.
<h2>דף עח:</h2>
מכרו על מנת שיקנה לאחר שלשים יום ובתוך שלשי' יום הוכר הגנב אינו משלם אלא דמי תשלומי כפל. מכרו חוץ ממאה שבו או חוץ מידא או מרגלא והוא דבר שניתר עמה בשחיטה פטור מארבעה וחמשה, ואם מכרה חוץ מקרנא או מגזותיה חיי' בארבעה וחמשה. וכן אם יש לו בה שותפות פטור מארבע' וחמשה קמא. גנב קטעת או חגרת או סומא או בהמת שותפין חייב קמא. שותפין שגנבו וטבח אחד מהם לדעת חבירו חייב דטובח על ידי שליח חייב שלא לדעת פטור דהוה ליה מחלק חבירו טובח אחר הגנב ומחלק שלו נמי פטו' דבעי' כולו בחיובא קמא. מכרה חוץ משלשים יום או חוץ ממלאכתה חוץ מעוברה למ"ד עובר לאו (דרך) [ירך] אמו הוא או גנבה וקטעה ומכרה ספק כי בעיא בגמרא ולא איפשיטא קמא. גנב ונתן לשליח וטבח ומכר או גנב והקדיש (לבדת) [לבדק] הבית והקיף כלומר מכרה באמנה או גנב והחליף או נתן במתנה או פרע בחובו או בהקפו או גנב ושלח סבלונות לבית חמיו חייב בארבעה וחמשה קמא. גנב מרשות בעלים וטבח ומכר חוץ או גנב חוץ וטבח ומכר (וטבח) ברשותן פטור. היה מושכו ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו שם ברשות הבעלים או שהוציאו מרשות הבעלים חייב. נתנו לבכורת בנו או לבעל חובו או לשומרין והיה מושכו בהן או שומר ומת ברשות בעלים פטור אפילו הגביהו בהן או הוציאו מרשות בעלים חייב השומר או בעל החוב כי הגנב לא הוציאו עדין מרשות בעליו קמא [ע"ט ע"א]. היה העדר ביער והטמין עצמו ביער בין האילנות ומשך וטבח חייב ארבעה וחמשה או אם מכר שם חייב כי מאחר שהוא מטמין אינו גזלן אלא גנב קמא.
<h2>דף קיד:</h2>
סתם גנבה יאוש בעלים היא אבל לא סתם גזלה עד דשמעיני' דיאיש קמא. מכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו קול גנבה בעיר כגון שלנו בתוך ביתו ונעשה בו מחתרת וקם בלילה ואמ' נגנבו כלי וספרי ובאו בני אדם ומצאו מחתרת (חתוכה) [חתורה] ובני אדם שלנו בתוך ביתו יוצאין ומשואן על כתיפיהן ואמרו הללו כליו של פלוני וספריו של פלוני שיש עדים שהם כליו שהכירו כל החפצים שביד אותם בני אדם הגנבים אז ישבע לוקח כמה הוציאו ויטול. ודוקא שצריך כל זה שהוא בעל הבית העשוי למכור כליו ואינ' מדברי' העשויין להשאיל ולהשכיר אבל אם אין הדבר כן דליכא למיחש שמא מכרן לאחר אינו צריך שיאמר כליו וספריו של פלו' אלא יצא לו שם גנבה בעיר בודאי לא קנה שהוציא הקול לבד ובאו עדים שאלו כליו ישבע בנקיטת חפץ לוקח בכמה לקח ויטול מבעל הבית ויחזור לו כליו וכל זה לפני יאוש קמא שבועות. גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב וידעו בעדים שזה החפץ הוא מפלוני עשו בו תקנת השוק וישבע לוקח בכמה לקח כדין נשבעין ונוטלין והבעלים עושים דין עם הגנב ואם הוא גנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק ואין הבעלי' נותנין ללוקח כלום אלא לוקחין הכלי' בחנם והלוקח עושה דין עם הגנב ומוציא הדמים שנתן לו ואם הגנב אומר לא נתן לו בדמיהן אלא כך וכך והלוקח אומר כך לוקח נשבע ונוטל כי הגנב חשוד על השבועה. וכל זה לפני יאוש אבל אחר יאוש כבר קנאה לוקח בשינוי רשות ויאוש ואינו מחזיר לו לוקח כלום לא חפץ ולא דמים. ובכל מקום שאמרנו שעשו תקנת השוק ויתן בעל הכלי ללוקח בכמה לקחו אין הפרש בין שלקח שוה מאה במאתים או שוה מאתים במאה לוקח מן הבעלים מה שהוציא קמא. מלוה על המשכון לגנב הן יותר ממה שהן שוה כדי שויו הן פחות משויו בכל אותן שאמרנו שעשו בו תקנת השוק נותנין הבעלים למלוה כל מה שהלוהו לגנב על החפץ וישבע מלוה בנקיטת חפץ ויטול קמא. גנב ופרע בחובו או פרע בהקפו ונתן גוף החפץ בעצמו לפרעון לא עשו בזה תקנת השוק אלא הבעלים נוטלין הגנבה בלא דמים ויחזור המלוה על הגנב כשהיה מתחלה כי כשהלוהו מתחלה או האמינו על זה החפץ הלוהו והאמינו. ואם היה הגנב חייב לו מנה ונתן לו החפץ הגנוב במאתים והחזיר המלוה לגנב מאה שהן מותר החפץ לא עשו כמו כן בזה תקנת השוק והבעלים נוטלין החפץ בלא מעות והמלוה יגבה המאתי' מן הגנב כי לא נתן עתה המנה בשביל החפץ לבד אלא בעבור החוב שהיה חייב לו מתחלה וכמו שהאמינו יאמינו עתה קמא. לקח ספר גנוב או חפץ בעשר' זהובים מגנב בכל אותם שאמרנו שעשו בו תקנת השוק והוכר הגנב ומכרו הלוקח לאחר בט"ו זהובים כשיבא בעל הבית פורע ללוקח אחרון ט"ו ואח' כך הבעל הבית נפרע מלוקח ראשון חמשה שהרויח ומן הגנב נפרע עשרה ואם הוא בענין שאין בו תקנת השוק ויש לו לבעל גנבה לוקח בחנם גובה בעל הגנבה מן הלוקח ראשון שלקח מן הגנב ט"ו זהובים כי בכך מכרו והולך לוקח ראשון ותובע מן הגנב עשרה ובעל גניבה נוטל חפצו מלוקח שני ונותן לו החמשה עשר שגבה מן לוקח ראשון וכן הדין אם מכר שני לשלישי ושלישי לרביעי אפילו מאה שהוא נוטל מכל א' ואחד כמה שהרויח במכירתו ונוטל הקרן מן הגנב קמא.
<h2>דף קיח.</h2>
הגונב בעל חיים לדעת בעלים כלו' שידעו הבעלי' שנגנבה מנין פוטר כגון שהחזירו במקום שלקחו וכבר ידעו הבעלים מן הגנבה ולא מן החזרה חייב גנב באחריותו עד שימנו אותו המין כאשר תאמר הצאן מן העדר ומצאה שלימה אז פטור אם נגנב או נאבד אחר כך פירו' ובלבד שיחזיר למקום משתמר. ואם הגנבה אינו בעל חיים אפילו ידעו בעלים שנגנבה מניין פוטר שלא לדעת כלומר שלא ידעו עדין שנגנבה אפילו מנין לא צריך ואינו צריך ידיע' כלל בחזרה אלא מיד שהחזירה למקומ' פטור קמא הגונב והבליעו בחשבון מעו' אם מנה אותם והניחן בכיסו ואין שם מעו' יצא שאדם עשוי למשמש כיסו ואם מנה והניח בידו או בכיסו ויש שם מעות אחרים לא יצא עד שיודיע לבעלים קמא.
<h2>דף קיח:</h2>
אין לוקחין משומרי פירות לא פירות ולא עצים אבל אריס שיש לו חלק בפי' ועצים לוקחין ומשומרי פירות לוקחין כל זמן שמוכרין בשו' והסל לפניהם והמאזנים ואם אמרו להטמין אסור ומפתח הגנ' לוקחין אבל לא מאחורי הגנה קמא מציעא. לוקחין מן הנשי' כלי פשתן בגליל וכלי צמר ביהודה אבל לא יינות שמנים וסלתות ולוקחין ממנה בארבעה וחמשה דינרין לקנות כיפה לראשה ולוקחין מהם גבאי צדקה דבר מועט אבל לא דבר מרוב'. והכל לפי המקום והמנהג והנשים כי יש נשים נושאות ונותנות וגם מקומות שדברים ידועים מוכרות הנשים ואין בהם חשש גנבה והכל לפי הענין כמו כן לצדקה לפי עשרם ולפי עניינם קמא. אין לוקחי' מן העבדים ולא מן הקטנים אלא דברים שחזקתן שהן מדע' הבעלי' וזה הכלל אם אמרו הטמן לעולם אסור. ולוקחין בצים ותרנגולים מכל אדם ומכל אשה ומכל מקום ואפילו הכי אם אמרו הטמן אסור קמא. אין לוקחין זתים מן הבדדים זתים מועטים ולא שמן מועט וכי ודאי גנבה היא אבל לוקחין מהם זתים במדה ונותן במדה וכלל הדבר כל דבר שיוכל לדעת שחזקתו גנוב אסו' ללוקח בקמא.
